יוסף פורת נולד ב-2 בינואר 1913, בבירות שבלבנון.
בשנת 1918, עלתה המשפחה והתיישבה בחיפה. יוסף פורת, למד בבית הספר "אליאנס" בעיר, אך את לימודיו התיכוניים סיים בבירות. שם גם התחיל ללמוד באוניברסיטת בירות
כלכלה ומשפטים. לאחר שנתיים, הפסיק את לימודיו ושב ארצה לתמוך בכלכלת המשפחה. יוסף פורת, היה בעל משרד ביטוח בפיננסים ששכן במרכז המסחרי הישן בחיפה עד שנת 1947.
בתקופת המנדט, היה פעיל ב"הגנה". בפברואר 1948, גוייס ע"י אבא חושי ז"ל שהיה אז מזכיר מועצת פועלי חיפה, ובראש קבוצת צעירים, דוברי שפות זרות וביניהן ערבית, הקימו את המשטרה.
באוגוסט 1948, גוייס לצה"ל, כקצין משק בשירות אחסון, שמאוחר יותר הפך להיות חיל ההנדסה.
בשנת 1949, עם שחרורו של יוסף פורת מהצבא, הזמין אותו דב יוסף לעבוד במשרד האספקה והקיצוב בירושלים. באותם ימים של "צנע", היה יוסף פורת במספר שליחויות בחו"ל לרכישת מזון עבור תושבי המדינה.
בשנים 1954 – 1959, היה חבר בועד הפועל של ההסתדרות מטעם חיפה. משנת 1951-1971, היה חבר לשכת מפא"י וחבר מזכירות מפא"י בחיפה.
משנת 1961 ועד לפרישתו מהעבודה, היה יוסף פורת ממונה ארצי על התעשייה הזעירה והקואופרציה במשרד המסחר והתעשייה. בעבודתו זו, נתן ידו לבניית מאות אלפי מטרים רבועים
של מבני מלאכה ותעשיה בארץ בכלל ובחיפה בפרט.
משפחת פורת, תרמה רבות לקליטת העולים שבאו לפני 1967 מלבנון. ביתם החם, הווה תחנD7 ראשונה בארץ, לרבים מיהודי לב=נון. הם ליוו את העולים בצעדיהם הראשונים והקלו
עליהם את חבלי הקליטה.
כשצורכי הציבור בראש מעייניו, תורם יוסף פורת מנסיונו ומרצו לעירו ובשנת 1982 מעניק לו אריה גוראל ראש העיר חיפה את התואר "יקיר חיפה".
בד בבד,פועל רבות לחיזוק העדה הספרדית בחיפה. רותם את קשריו עם אנשי ציבור למימוש פרוייקט חייו, וכסגן יו"ר העדה הספרדית בחיפה, מקים ביחד עם אברהם חלפון, את בית האבות הספרדי ברחוב גדליהו בנו"ש. גם מפעל חלוקת מלגות לסטודנטים ע"י ועד העדה, היה בעיניו שליחות חברתית חשובה לקידום הדור הצעיר.
יוסף פורת, שימש כיו"ר ועד העדה הספרדית בשנים 1983-1991 וכיהן כחבר הנהלה של הפדרציה הספרדית העולמית.
יוסף פורת, נפטר בחיפה בינואר שנת 1992, הותיר אישה, לילי, שפעלה רבות כמתנדבת למען העדה הספרדית,שלושה ילדים ושמונה נכדים.
